אני זוכר

אני זוכר את הפעם ההיא
קניתי מכונת מים, בלחץ
זה היה יום חם
הילדים היו איפשהו
אבל לא אני
הגנתי על הצבא
דרך החורים שבנעליים
הכל נראה שחור \ ורוד
העולים מחבר העמים ציחקקו כמו ילדים בגשם
הגשם ירד כמו דמעות של חג'בים
יש להם שכונה משלהם בראשון, רחוב שלם של חג'בים, כל האחים ובני האחים ונשות האחים והאחיות ובעלי האחיות והילדים של כולם עם הנכדים של כולם וכל כל כל כל כולם אבל לא כולם באמת
המנועים רעשו
מחסן 100
סבון בתיק
אוזן גדולה
ריח חריף מאוד של בית שחי
אלוקים לא מצווה לרחוץ ידיים אחרי חומצה
אלה היו ימים
השם ירחם
כמה כסף מבוזבז
איזו הגנה על המודלת
אני עוצם את העיניים וממתין

בתוך דברים שאני אומר

מאחורי כל בדיחה מסתתרת ערימה ענקית של כאב עצום שרובץ על נפש שלא יודעת להתמודד ומסתתרת מתחת לשמיכה אפילו כשחושבים שהאדם הולך לישון זועם או אדיש או מפגר אבל לא בקטע של להעליב בעלי מוגבלויות.
ולפעמים החגיגה נגמרת.