חרא זבל זין

את אהבתי לאדמונד
לרחובות טולוז
שארקוטרי בגשם
חרדל דיז'ון בלילה
נייר טואלט סופר רך
עדין על חור הישבן
מלטף
כמו גשם של אביב
מלא באבק של איילון
כמו קיש מפולפל היטב
חשבוניות מס
את הכל אני אוהב

מת העולם

יש נושאים \ דברים בהם אסור לגעת
כדי לא לעורר חמתם של אחרים
כי כשאוהבים מקריבים
אנא עדכן את גרסתך לגרסה מעודכנת

מה אני עושה בכלל

בפוסט הקודם יצרתי בלוק של טקסט וחשבתי על דברים ואז על מילים דומות ועכשיו אני פתאום כבר לא יודע מה לעשות כי אני מרגיש מעורפל והעיניים נעצמות.
בפוסט הנוכחי אנשים רוקעים ברגליהם הבהמתיות מעל ראשי, אנשים הולכים סביבי, אנשים אחרים מרעישים עם שקית דוריטוס, הכל מציק לי.
מישהו הציע לי משהו, ואני לא סירבתי כי זה לא נוח. החיים הם לא קופון וקופונים מכריחים אותך ללכת למקומות במסווה של חיסכון שגורם לך להפסיד ולשנות תוכניות בהתאם לתוכניות השיווקיות של בעלי עסק שזקוקים לבוסט.
כבר מזמן לא הייתי באיקאה.

סכינים בעיניים

הזעם משתולל בוריד כמו אדם חולה נפש בתחנת האוטובוס של צומת קסטינה
איפה תלך
הרי אין מפלט מכל הדגים השמנים האלה שנוגעים בך עם המטריה שלהם
איפה תלך
הרי הטיפות של הגשם שורפות לך בעיניים כמו חומצה של מצבר שנפ
איפה תלך
הרי אין לאן ללכת ואתה משוגע בגשם תקוע באזור חיוב 08
אז מתעצבנים
אין מה לעשות
אז מתעצבנים
ומתחילים ללכת מכות עם אנשים כי אחרת אתה עוד תהיה שפוי ולא תדע מה לעשות
אז מתעצבנים
על משהו דמיוני