ינשוף אוכל תולעת ריחנית

קראתי כתבה על ילד מפגר הקשור בחבל
רגע לפני כן חשבתי על כל הירקות השונים והריחות שלהם
כמה רגעם לפני כן עשיתי טרור שקט
הייתה שיחה שנחלצתי ממנה
הכל תוך כדי עבודה

סירבתי ללכת לארוחת צהריים
אני לא רעב כרגע
אבל בראש שלי עדיין רצים ירקות שונים
עכשיו כבר אין להם ריח
קבוצה גדולה של אנשים עוברת מתחת לחלון והם כולם צועקים "סחטיקה" בעודם מברכים מישהו על מעשה שעשה
אני עדיין חושב על פרצוף מעצבן
הוא מעצבן אותי

בעודי מכין דין וחשבון מפורט בגיליון אינסופי - דמות עוברת במסדרון
רגליו הקטנות מקישות על רצפת הכאילו-פרקט
הוא נכנס לחדר ושואל שאלה
יש לו משקפיים
גם הוא מעצבן
סוג של ירק
הזעם מתגבר ככל שקולו עולה
זה עוד יום במשרד
אני רוצה הביתה

מעבר לקיר יש ציפצוף

חלאה אתה חלאה

פאקינג נעלם ולא משאיר סימן
אחרי ההצגות
הנה אנחנו לא חברים יותר
ואתה חתיכת אפס מסריח
רקוב מפירורים
מזיע לתוך ספת ההורים
לתוך מצוקה אינסופית
איפה אתה מסתובב היום
כמו אפיפיור בקיץ של אביה
התקופה בלילות מעל השוק
הפירות והירקות והחתול והשומר המקומי וגם שלוליות של ביוב וריח של דגים והכל מזכיר לי אותך
שיחות טלפון בטעות
ריח של מיצי גת
סיסמאות שחוקות
אתה פצוע בליבך ולנצח תישאר פגום כמו בננה עבשה
מחצית הדרך כבר מאחור
אתה יוצא לדרך חדשה
מסלול של עלובים
כמו אברהם רופס אוחז נקניקיה קפואה
הנה זה בא
תתבייש לך

כשאני לא ישן

כשאני מחזיק את הבלוג שלי על הצד ומסתכל עליו מוזר
כשהצוואר כואב מרוב שזזתי הצידה
זה נראה כאילו שהמילים שלי הן קווי מתאר של ארמון עתיק מהתקופה העותמנית
מפואר
הכל מפואר
ורק אני משאר עקום
עם גב כואב
ושופך רעל
כי העולם שפך אותי עליי ראשון
ומי אני אם לא אחזיר
רוצה להיות שייך
חלק
ואם לא חלק אז לפחות רכיב

נחליאלי פרח בר

הרקולס
מחזיק על גבו משל
כאילו היה אלוקים במרומים אבל לא באמת
כמו סולן להקת משינה, מחפש אחר ברזלים למכור לגרוטאות
כי לא רווחי להיות בעולם המוזיקה

אני לא צב
אני לא פיל
אני לא עומד על גב של חיות אחרות
אנחנו שניים
האויב שהוא חבר
ועוד אחד, קוראים אותו מושיקו.