ינשוף אוכל תולעת ריחנית

קראתי כתבה על ילד מפגר הקשור בחבל
רגע לפני כן חשבתי על כל הירקות השונים והריחות שלהם
כמה רגעם לפני כן עשיתי טרור שקט
הייתה שיחה שנחלצתי ממנה
הכל תוך כדי עבודה

סירבתי ללכת לארוחת צהריים
אני לא רעב כרגע
אבל בראש שלי עדיין רצים ירקות שונים
עכשיו כבר אין להם ריח
קבוצה גדולה של אנשים עוברת מתחת לחלון והם כולם צועקים "סחטיקה" בעודם מברכים מישהו על מעשה שעשה
אני עדיין חושב על פרצוף מעצבן
הוא מעצבן אותי

בעודי מכין דין וחשבון מפורט בגיליון אינסופי - דמות עוברת במסדרון
רגליו הקטנות מקישות על רצפת הכאילו-פרקט
הוא נכנס לחדר ושואל שאלה
יש לו משקפיים
גם הוא מעצבן
סוג של ירק
הזעם מתגבר ככל שקולו עולה
זה עוד יום במשרד
אני רוצה הביתה

מעבר לקיר יש ציפצוף

כשאני לא ישן

כשאני מחזיק את הבלוג שלי על הצד ומסתכל עליו מוזר
כשהצוואר כואב מרוב שזזתי הצידה
זה נראה כאילו שהמילים שלי הן קווי מתאר של ארמון עתיק מהתקופה העותמנית
מפואר
הכל מפואר
ורק אני משאר עקום
עם גב כואב
ושופך רעל
כי העולם שפך אותי עליי ראשון
ומי אני אם לא אחזיר
רוצה להיות שייך
חלק
ואם לא חלק אז לפחות רכיב

קר לכם פה?

איש זקן שאל אותי אם קר לי ונזכרתי בסבא שלי
המנוח
לא זה שחי, הוא לא באמת מתעניין אם חם לי או קר לי
ואז הכל נהיה מעורפל
מחשבות אבודות של מחסור בשינה
של יום חמישי קשה
של חיים