מצחיק כמה שזה עצוב

להתעורר בבוקר ולרוץ בעיגול
רגל ארוכה / רגל קצרה וחוזר חלילה
נזקי שמש עקב חשיפה מרובה
אחת אחת, כל הגולות היפות בורחות לי בין הידיים
חלק אל מתחת לספה
חלק החוצה
חלק רק לזמן קצר
חלק חזרה אל מתחת לאבן שתחתיה הסתתרו כל השנים
קמטים חדשים קורעים את מגרש המשחקים הבלוי ממילא
פתאום גם אני מסתתר מתחת לספה
בין הררים של אבק ופרוות חיות מחמד
אני קטן ומציק כמו קרדית האבק
והכל מגרד עד דם, ידע ודמעות
החול שבפות זורע הרס
רפרנס למקולי קאלקין
ואתם שונאים

בצד בפינה

יושב בפינה בצד בפינה
מסתכל מהצד מהפינה
מגן על עצמי בידיים
מהצד, מהפינה
הכל מסריח
והדף הצהוב
והעדכונים הבלתי פוסקים
לפעמים הקול שלי נעלם
לפעמים הקול שני נאלם
לפעמים אני הולך בבוקר ורואה אוטו שמתקדם לכיוון שלי מהר אבל בעצם זה אני שהולך לכיוון האוטו והוא בכלל חונה ואני לא מבין למה הוא לא עוצר או מאט אבל הכל בעצם עניין של תפיסה שגויה שלי
כי הכל שגוי
כי אני טועה
החיים הם בעצם מקסימים
הכל נהדר
דבש

יש אנשים שאין להם אינטרנט

יש אנשים בלי אינרטנט
לא בראש
לא בדם
לא בלב
הם לא שמים תגיות
לא מכניסים כותרות
הם לא מבינים איך עושים בלוג
ויש גם כאלה שלא יודעים שסחוג זה בעצם זחוק
אנשים בלי אינטרנט
אבל אין איש מלבדו
ואפשר לגנוב לו WiFi