מצחיק כמה שזה עצוב

להתעורר בבוקר ולרוץ בעיגול
רגל ארוכה / רגל קצרה וחוזר חלילה
נזקי שמש עקב חשיפה מרובה
אחת אחת, כל הגולות היפות בורחות לי בין הידיים
חלק אל מתחת לספה
חלק החוצה
חלק רק לזמן קצר
חלק חזרה אל מתחת לאבן שתחתיה הסתתרו כל השנים
קמטים חדשים קורעים את מגרש המשחקים הבלוי ממילא
פתאום גם אני מסתתר מתחת לספה
בין הררים של אבק ופרוות חיות מחמד
אני קטן ומציק כמו קרדית האבק
והכל מגרד עד דם, ידע ודמעות
החול שבפות זורע הרס
רפרנס למקולי קאלקין
ואתם שונאים

אזכור שני ברצף

הצילו בבקשה
היא בונה מגדלים מקרטון
אני לכוד מתחת לשמיכה של פרסים
יש אור חזק
ילדים צועקים בחלון
חוויה קלסטרופובית בחלל חצי פתוח
לחצים בבטן לחצים בצד
מים נופלים מהתקרה

מכל השירים שכתבתי זה לא היחיד

בתור ארכיטקט הייתי רוצה להיות עטוף בנייר
כדי לא להקיא בגשם
עם כל נשימה יש חרחור וצפצוף
כל השיניים כואבות
זה מה שמגיע לי עם חברים כאלה
חרחור צפצוף
כל הזכויות שמורות
טפטופים על מזגן בחוץ

מעשה בבית תאילנדי

בתוך המכונית יש כלי עבודה
חייל שמבצע זממו באבטיח
יש שיטה
יש דרך
יש צורת הרכבה
יש פסולת מתחת לשטיח
כנראה שהיה שימוש בסמים
אין הסכמה בין החולצות בארון
גלגלי המיקרוגל מסתובבים
על המסך יש גבר קירח
לכל אורך הדרך אנו שרים
יום חגה של מדינה עצמאית

מה בכלל טוב בכל החיים

זה כבר לא הבית שלי
סירנה נשמעה בחוץ
עולה ויורדת
כמו מחזור נשימה של אמבולנס או ניידת
כבר לא אומרים לבריאות
בקרוב הארגזים יבואו ואיתם שינויים
מעידות בזמן הליכה
שיחות בהולות
נגיעות של תקרה חדשה
זכרונות מאחורי וילון

תחושה שאי אפשר להפוך

דם מהמצח ניגר ללא סוף
לאט המבט מאבד מיקוד
צבע צהוב לסיום
בינואר הצרות תמיד מתקרבות
האופק עמוס מרפקים וקירות
נקודות זכות
מביא את הרוח
מביא את השמש
מביא אל אחד
אחד אחד אחד אחד אחד
שמבין

מחלה שמתגלגלת

הרחובות נרדמים בדרך לעבודה
כמו וילון כתום שעוטף נורת חיסכון
הכל בוער
מבפנים הכל מתהפך
חסימת מעיים של זעם שנאה ותסכול
מחשבות רצות רחוק רחוק רחוק
הכל בורח

ברק ורעם | נאום פרידה

אצבעות בעיניים ואין מה לאכול
הנוצות הנוצות
כבד עליי העסק
המוגלה נוזלת מגלידה
מתקשה העורף
הכל נשבר כמו מכונת כביסה
חיה רעה טריקולור
געגועים לימים של צדק אינסופי
אוכל אדם אוכל אדם אוכל אדם אוכל