יש דברים שרציתי לומר לאדון יהודה פוליקר

השמש ממש מחחמת את העורף
משתקפת מהמסך ומקשה על צפייה
וגם התוכן מבריח אנשים הביתה שלהם
צלילים של מעגל הנקמה
ורק אני נשאר לבד
מלא חיות

זאת אני

מכין קפה של צהריים
שתי כפיות קפה
שלוש כפיות סוכר
שתי כפיות ענק של שוקו
מהרהר על היציאות והלחצים והמחשבות ונוזל האסלות וכפפות הגומי
על השולחן מיץ פז
חרדית זנותית משמאל
מימין כיסאות ריקים
שלווה של יום חמסין
העיניים נעצמות אט אט
המזגן מספר לי סיפור עתיק יומין על אחד ספציפי
זה הראשון
כל הלינקים מובילים לים

מקשיבים לשיחות של אחרים

לא
קצת כואב לי הראש
אומר יוסי לתוך האייפון
מה?
לא, אמרתי שכואב לי הראש
מה אתה מספר?
הוא יוצא מהחדר ופוסע במסדרון
נעלם
ואני ממשיך לכתוב כאילו איכפת לי ממה שהוא עושה
אבל ממה איכפת לי למעשה
אם אני יושב פה במשרד וחם לי בנפש
חם לי בגוף
חם או סתם

שחזור נמאמן

מלונה גדולה מלאה בבני אדם
אני יורק על המלונה
מסתכל על המלונה
שורף את המלונה
בעיר גדולה הומה
מלאה בבני אדם
אני יורק על המלונה
אני חושב על המלונה
קומה שניה
קומה ראשונה
ביוב
אסון המסוקים
במחשבה שניה
מביט על הכל מהצד
כמו הומלס תחת כספומט באלנבי
חושב היטב
שלא יברח
שלא יתהפך
מתחת לברז הפתוח
אגמים של זהב וכסף ויהלום ואבן חן
חוזרת חלילה בחמש בבוקר
והמים יורדים
שומעים הכל דרך הצנרת
שלא תחשבי
והמלונה בוערת
ואני מגרד את הראש
באזור הדליל
איפה שהפצע
איפה שדיממתי ונקרש
והכל עולה באש
כמו ערימות של המוגלובין
כמו אבן שאין לה הופכין
כמו ערימה עסיסית של שקרים
מתודלקת כמו ערס במכונית
המועדונים של היום הם לא
וגם אתה לא
כדאי שנכיר בעובדות
הכל נגמר
והעיר
העיר קוראת בשמות ומלאה ניחוחות הקאה
כולם פותחים את החלון ושואלים איפה זה שם של רחוב
והסטלנים הכי כבדים הלכו לחפש את המדבר
יושב בשירותים בחמש ועשרים בבוקר השבת, מסמס להם ולא מאמין
לא מאמין כמה הקירות פה דקים
והתקרה
והרצפה
קולות הציפורים
תחליף רחצה מבושם
אופיום להמונים
מה שנשאר כשמורידים את המים
המיץ, עטוף במשהו שלא מכירים
במלונה
ובמקום כלבים יש בה בני אדם
קשורים מהצוואר
מתחננים
והמים ממלאים את כל החריצים
העם טובע בשקרים של עצמו
ואתה מתקלח יותר מדי
כדי להרגיש משהו לא ברור
או לספר משהו לא ברור
או לזעוק משהו
לא ברור
כמו חבר סכיזופרן
כמו חבר שמחבק את הבאנג
כמו חבר שלא מדבר אבל מדבר אבל לא מדבר
והעולם בוער
כנראה שמשהו לא בסדר
תוהה מי עוד מרגיש את זה
לא ייתכן שרק חופן מרגישים
רק קומץ
רק קורט
כפית אחת
ועל הנייר מודפסים לבבות
ובליבי אוחזות להבות
ועל הדלת תלויות מגבות
חולצה סגולה עם ציור של רובוטריק
מכוסה בשלג של קשקשים
ואתה לא בשל לתהליכים כאלה ואחרים והפעם זה מורגש גם לך, ועוד חבר לא עונה לטלפון, ועוד חבר נמק, ועוד חבר נופל דרך פתח הביוב לקומה שמתחת
כבר כמעט חמש וחצי
כולם יודעים מה קורה בחמש וחצי
ואז חמש שלושים ואחת
ואז חמש שלושים ושתיים
והתזמורת מנגנת
מלא עוד כוס, חבר
חצש שלושים ושלוש
הכל בוער מסביב, הכל בוער
קולות הציפורים נעלמו
יש קולות של מקרר מרוחק, של רכב על איילון, של בטן לא רגועה, של משימה מאולצת, ריח של מחשבות שלא עוצרות, לא פוסקות, מאמצים, לחץ, חרדה קיומית, מאבקי כח, סמליות, געגועים לימים של שיער, ימים של לק על הציפורניים
צרבת
מחר ננקה את הקירות עם אקונומיקה
זה שקר שאני אוהב לספר לעצמי
ובנתיים שקט מוחלט
הכל בוער

סודוך לעקוץ בו

יושב אני
חושב
חושב אני
רעב
על מה אני יושב
אסלה

יש אנשים שאין להם אינטרנט

יש אנשים בלי אינרטנט
לא בראש
לא בדם
לא בלב
הם לא שמים תגיות
לא מכניסים כותרות
הם לא מבינים איך עושים בלוג
ויש גם כאלה שלא יודעים שסחוג זה בעצם זחוק
אנשים בלי אינטרנט
אבל אין איש מלבדו
ואפשר לגנוב לו WiFi

רוסים לרוסיה

רוסים, חיזרו לרוסיה!
גם היהודים שבכם
גם הקווקזים
הבוכארים
גם אלה מטורקמנטיסטן
גם האלה מבירבדז'אן
לא שכחתי גם את תפוצת גאורגיה
האוקראינים, אל תעמדו מאחור שיכורים, הצטרפו!
תחזרו כולם לרוסיה
שם הכי טוב
שאם לא היינו מוציאים אותכם בוודאי הייתם עשירים, עם שיניים מזהב ומשקאות מבוססי תפוח אדמה
תגידו תודה שקיבלנו אותכם
איזה עוד מדינה הייתה נותנת לכם כיסא מעץ עם בד מוזר כזה?
והכריך שקיבלתם בבן גוריון - אתם עוד תשלמו עליו בטובי בניכם.
אה, וגם הזונות וזה.
קיצור, סבבה, נגמר.