הייתה קפיצה לא הגיונית במזג האוויר.
פתאום נהיה ממש חם, ולמרות שאמרו שאמור לרדת גשם בכל רגע, הוא לא הגיע.
נאלצתי לנטוש את דמות הטרנסג'נדר, היה חם מדי בשביל להסתובב עם פאה ומייקאפ, שלא לדבר על חזייה ממולאת, גרביונים ושלל אביזרים לטיפוח שהייתי חייב שיהיו עליי עשרים וארבע על שבע.
למעשה זו הייתה הקלה, כי יכולתי סוף-סוף לתת לזיפים שלי לצמוח, אני נורא אוהב אנשים מזוקנים.
כדי להפטר מהדמות באופן סופי, החלטתי להיכנס לטבילה קטנה בים. זה לא היה מסובך מדי.
הלכתי לחוף חצי הומה (בהתחשב בשעות היום והחום הבלתי נסבל), ועמדתי במרחק מספיק סביר כדי שלא יבחינו בכלום, אבל עדיין יראו משהו.
התחלתי להוריד את השמלה לאט-לאט. בזווית העין ראיתי אנשים בוהים ומתקרבים בנונשלנטיות.
השמלה הפרחונית ירדה, ונשארתי בחזייה צהובה וגרביונים בצבע גוף שכיסו על תחתונים תואמים (אבל גבריים). הורדתי את הגרביונים וקיוויתי שלא רואים את שיערות הרגליים. נכנסתי למים, וזרקתי את החזייה באוויר, בדיוק ברגע שבו המים כיסו את פלג הגוף העליון שלי.
הסתובבתי וראיתי שקבוצה של פועלים זרים בוהה בי.
באופן מחושב, נופפתי להם לשלום, וסימנתי להתקרב אליי, והם כמובן מצידם לא היססו.
תערובת ססגונית של אנשים בעלי חזות רומנית ואוריינטלית רצה לכיווני, וביניהם היו גם שני ניגרים שעליהם בניתי הכי הרבה.
לקחתי אוויר וצללתי.
שמתי אבן בתוך הפאה, והשארתי אותה על הקרקעית.
הייתי באזור העמוק רדוד, קרוב לשני מטר עומק. שחיתי מהר ובצורת פרסה. עד שהקבוצה הלהוטה הגיעה למקום שהייתי בו, ונלחצה מעט כי נעלמתי ללא היכר, אני כבר הלכתי באופן הכי סתמי בעולם לכיוון המחלצות שלהם.
הניגרים סיפקו לי האחד חולצה בצבע צהוב (שהתאימה יופי לתחתונים שלי) והשני מכנס דגמ"ח של שבע שמיניות וכפכפי אצבע פרחוניים.
הלכתי למחבוא שלי בגן העיר, הייתי צריך כסף בשביל לעבור לדירה חדשה.
זה היה חור קטן ונעים באמצע בוגרשוב, קומת מרתף, מטבח שהוא גם סלון, מקלחת שהיא גם שירותים, שני חדרים קטנים יחסית, וסוג של חדר ארונות.
הרשתות היו קרועות ומדי פעם חתולים היו נכנסים וישנים איתי במיטה. זה לא הפריע לי כי לא התכוונתי להישאר שם הרבה.
את השבוע הראשון ניצלתי בעיקר לשינה, הייתי די מרוקן פיזית ונפשית אחרי כל הבילויים במועדוני הגייז, וגם הישיבה בבתי הקפה של הטרנסג'נדרים לא עשתה לי טוב, יותר מדי דיונים (מהסוג שלא מובילים לשום מקום) שהייתי חייב להשתתף בהם בכדי להראות שייך.
כבר היו לי שתי דמויות חדשות בראש, אבל בגלל החום חשבתי לחכות קצת עם אחת מהן, ולעבור ישר לדמות התייר שפיתחתי.
עכשיו רק נשאר לקפוץ לחנות באלנבי שמוכרת משקפיים בזול.
פתאום נהיה ממש חם, ולמרות שאמרו שאמור לרדת גשם בכל רגע, הוא לא הגיע.
נאלצתי לנטוש את דמות הטרנסג'נדר, היה חם מדי בשביל להסתובב עם פאה ומייקאפ, שלא לדבר על חזייה ממולאת, גרביונים ושלל אביזרים לטיפוח שהייתי חייב שיהיו עליי עשרים וארבע על שבע.
למעשה זו הייתה הקלה, כי יכולתי סוף-סוף לתת לזיפים שלי לצמוח, אני נורא אוהב אנשים מזוקנים.
כדי להפטר מהדמות באופן סופי, החלטתי להיכנס לטבילה קטנה בים. זה לא היה מסובך מדי.
הלכתי לחוף חצי הומה (בהתחשב בשעות היום והחום הבלתי נסבל), ועמדתי במרחק מספיק סביר כדי שלא יבחינו בכלום, אבל עדיין יראו משהו.
התחלתי להוריד את השמלה לאט-לאט. בזווית העין ראיתי אנשים בוהים ומתקרבים בנונשלנטיות.
השמלה הפרחונית ירדה, ונשארתי בחזייה צהובה וגרביונים בצבע גוף שכיסו על תחתונים תואמים (אבל גבריים). הורדתי את הגרביונים וקיוויתי שלא רואים את שיערות הרגליים. נכנסתי למים, וזרקתי את החזייה באוויר, בדיוק ברגע שבו המים כיסו את פלג הגוף העליון שלי.
הסתובבתי וראיתי שקבוצה של פועלים זרים בוהה בי.
באופן מחושב, נופפתי להם לשלום, וסימנתי להתקרב אליי, והם כמובן מצידם לא היססו.
תערובת ססגונית של אנשים בעלי חזות רומנית ואוריינטלית רצה לכיווני, וביניהם היו גם שני ניגרים שעליהם בניתי הכי הרבה.
לקחתי אוויר וצללתי.
שמתי אבן בתוך הפאה, והשארתי אותה על הקרקעית.
הייתי באזור העמוק רדוד, קרוב לשני מטר עומק. שחיתי מהר ובצורת פרסה. עד שהקבוצה הלהוטה הגיעה למקום שהייתי בו, ונלחצה מעט כי נעלמתי ללא היכר, אני כבר הלכתי באופן הכי סתמי בעולם לכיוון המחלצות שלהם.
הניגרים סיפקו לי האחד חולצה בצבע צהוב (שהתאימה יופי לתחתונים שלי) והשני מכנס דגמ"ח של שבע שמיניות וכפכפי אצבע פרחוניים.
הלכתי למחבוא שלי בגן העיר, הייתי צריך כסף בשביל לעבור לדירה חדשה.
זה היה חור קטן ונעים באמצע בוגרשוב, קומת מרתף, מטבח שהוא גם סלון, מקלחת שהיא גם שירותים, שני חדרים קטנים יחסית, וסוג של חדר ארונות.
הרשתות היו קרועות ומדי פעם חתולים היו נכנסים וישנים איתי במיטה. זה לא הפריע לי כי לא התכוונתי להישאר שם הרבה.
את השבוע הראשון ניצלתי בעיקר לשינה, הייתי די מרוקן פיזית ונפשית אחרי כל הבילויים במועדוני הגייז, וגם הישיבה בבתי הקפה של הטרנסג'נדרים לא עשתה לי טוב, יותר מדי דיונים (מהסוג שלא מובילים לשום מקום) שהייתי חייב להשתתף בהם בכדי להראות שייך.
כבר היו לי שתי דמויות חדשות בראש, אבל בגלל החום חשבתי לחכות קצת עם אחת מהן, ולעבור ישר לדמות התייר שפיתחתי.
עכשיו רק נשאר לקפוץ לחנות באלנבי שמוכרת משקפיים בזול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה