זרקו אותי מהדירה באבן-גבירול כי עשיתי יותר מדי רעש.
קוקסינל שהתגורר תחתיי (או קוקסינלית שהתגוררה – היה קשה להבין מהפעמים החטופות שראיתי אותה באמצע הלילה) התלוננה לוועד כמה פעמים. היא טענה שאני עושה יותר מדי רעש.
השארתי שם את המצעים, ממילא היה חם מדי.
שמתי בתיק את הבגדים הכי אופנתיים שלי, בבגדים שלא רציתי, סתמתי את הכיורים, המקלחת והאסלה. פתחתי את כל הברזים ויצאתי לדרכי.
היה עדיין מוקדם, ונכנסתי למספרה האופנתית הראשונה שראיתי בדרך, זה היה בבוגרשוב. היה תפוס, אבל הספר הסתכל עליי במבט שרמנטי ואמר לי לחזור בעוד חמש דקות והוא יתפנה במיוחד בשבילי.
חזרתי אליו אחרי רבע שעה עם משולש פיצה ביד אחת, ושקית עם סושי ומיץ ענבים ביד השניה.
לא ידעתי איך להסביר לו איזה תספורת רציתי בלי להעליב אותו, אבל בסופו של דבר הצבעתי על התספורת הכי מטרוסקסואלית ומביכה שהייתה על הקיר.
הגעתי לגן מאיר כשכבר היה חשוך.
שמתי את התיק על אחד העצים, והתחלתי לפזז במעלה ומורד השביל בחינניות. בעודי מנענע את הישבן, פנתה אליי אישה (מפתיע מאוד בהתחשב במראה שלי). היא הציעה לי כסף.
"את שוטרת?"
"אני נראית שוטרת?!"
"אני נראה כמו זונה ממין זכר?!"
"כן..."
"טוב, את צודקת, אבל לא חשבת אפילו לרגע שאני אולי פונה לקהל הגברי? הסתכלת עליי בכלל?"
"אתה צודק, סליחה."
"טוב, נו, בואי, איפה את גרה?"
הלכנו אליה לדירה, הסתבר שהיא גרה בבניין שצופה אל הפארק, והיא ראתה אותי מהחלון. במדרגות היא סיפרה לי שהיא מסתכלת מהחלון כמעט כל יום, וככה היא תופסת זיונים.
היא נראתה בסדר, מאוד מלאה, אבל זה ישב בפרופורציה וגם היו לה פנים יפות. על הדלת היה כתוב "כאן גרה בכיף מלי אסתר".
רוב הנשים שקוראים להן מלי הן בעצם מזל, למלי הזו קראו מלכה, והיא הייתה בקטע מוזר ביותר.
הקירות של הדירה היו מכוסים בתמונות של צעירים וצעירות, זה הלך בטורים קטנים, למעלה היו תמונות שהיא צילמה מהחלון, ואחרי זה היו תמונות שצולמו במיטה שלה.
הצגתי את עצמי בתור מוטי ברדוגו, היא רשמה את זה על הקיר, והוציאה את המצלמה מתוך מגירה שולחנית בסלון. רציתי לספר לה עוד על עצמי, נורא רציתי לחלוק את סיפור החיים שהמצאתי בזמן שחיכיתי לפוטו-מאקי שלי, אבל היא השתיקה אותי, צילמה, וחילקה הוראות.
מלי הייתה די מנוסה, או שאולי "מתוכננת" הייתה המילה הנכונה יותר. היא עשתה סטריפטיז איטי, ובמהלכו השתפשפה על הברך שלי עד שגמרה (כל זאת עוד מבלי להוריד את הבגדים של אף אחד מאיתנו לגמרי). זה לקח בערך עשר דקות, וחשבתי שזה כל הקטע שלה, אבל זו הייתה רק ההתחלה.
היא הורידה את החולצה שלי ומצצה לי את הפטמות. אח"כ היא מצצה לי בכלליות, כשכל כמה דקות היא קטעה את זה ועלתה להתנשק איתי. היא לא רצתה לתת לי לגמור. בסופו של דבר היא התחילה להיחנק (מבחירה), ואז היא הפילה אותי אחורה, הורידה את התחתונים שלה, והתיישבה לי על הפנים.יחסי הגוף שלנו היה מספיק טובים כדי שהדגדגן שלי יהיה בדיוק בפה שלי. והיא המשיכה לרדת לי שוב, בהפסקות, וכשהיא לא ירדה היא מצצה לי את הביצים. בסופו של דבר, ורק אחרי שהיא גמרה שוב, היא נתנה לי לגמור בתוך הגרון שלה.
אח"כ היא שוב העמידה לי אותו, ואז רכבה עליי (ושפשה את הדגדגן שלה תוך כדי), שנינו גמרנו.
אחרי רבע שעה זה חזר על עצמו.
גמרתי ארבע או חמש פעמים, ועוד פעם או פעמיים שאי אפשר להחשיב לגמירה, אבל כן אפשר להחשיב כהתכווצויות מלוות בבצורת.
כשהיא סיימה להנות (ולמעשה לאנוס אותי), היא הלכה להתקלח, אבל קודם השאירה על שידת הטואלט אלפיים שקלים, בשטרות של מאתיים.
בזמן שהיא התקלחה חיטטתי לה בדירה. מלבד כל התמונות על הקיר הדרומי, לא הצלחתי למצוא שום זכר לאדם אחר שאי פעם היה שם או היה קרוב אליה.
היא יצאה עטופה במגבת וורודה. היא לא טרחה להתנגב, והרגליים שלה השאירו סימנים רטובים בכל צעד שהיא עשתה. היא נצמדה אליי.
"רוצה להשאר לישון?"
"אני לא יודע אם זה רעיון טוב, את באמת רוצה לארח אותי פה?"
"שמע, מוטי, אני לא מציעה לכל אחד להשאר, הרוב עפים מפה אחרי הגמירה הראשונה, ותשעים וחמש אחוז מהם גם עושים את זה בחינם".
פתחתי את המגבת שלה, ותפסתי שד. מצצתי קצת את הפטמה, ואז מצצתי את השניה, בשביל הסימטריות.
"חכי לי במיטה, אני ארד להביא לנו משהו לאכול".
בחמש לפנות בוקר, מלי התעוררה וגילתה שהיא עדיין לבד בבית. מתוך שיעמום ובדידות היא ניגשה לחלון, במקרה הטוב היא תראה שם קורבן חדש ואולי סיכוי לאהבה, במקרה הרע, חשבה לעצמה, עדיין תהיה שם זריחה, והכל יהיה בסדר, יחסית.
על הספסל, ממש מול החלון שלה, כאילו כדי לעצבן, מוטי ברדוגו ישן שנת ישרים, ובדיוק חלם על עוד 2000 שקלים שמצאו את דרכם אל המחבוא.
למלי לא הייתה שום דרך לדעת שבשמונה בבוקר מוטי ברדוגו יהפוך למוטי עדן, מוסיקאי ומלחין ים-תיכוני שישכור דירת סטודיו מול התחנה המרכזית החדשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה