כשאני לא ישן

כשאני מחזיק את הבלוג שלי על הצד ומסתכל עליו מוזר
כשהצוואר כואב מרוב שזזתי הצידה
זה נראה כאילו שהמילים שלי הן קווי מתאר של ארמון עתיק מהתקופה העותמנית
מפואר
הכל מפואר
ורק אני משאר עקום
עם גב כואב
ושופך רעל
כי העולם שפך אותי עליי ראשון
ומי אני אם לא אחזיר
רוצה להיות שייך
חלק
ואם לא חלק אז לפחות רכיב