אחרי שבועיים שבהם התעסקתי בעיקר בדיג, נמאס לי לשבת בנמל.
החזרתי את החכה בחזרה לדוכן שממנו גנבתי אותה, ומכרתי את דלי הדגים האחרון שלי.
דיג היה למעשה הרבה יותר פשוט ממה שרוב האנשים מתארים אותו, במיוחד כי בזמן שאחרים (מאלו שלא היה להם כסף לסירה) ישבו ודגו בנמל עם החכות שלהם, אני בעיקר פיזרתי חתיכות לחם, ואז משכתי למעלה קבוצות של דגים סקרנים בעזרת רשת (שגם אותה גנבתי מאותו הדוכן, אבל איבדתי לקראת סוף השבוע השני).
הייתי די בטוח שהיא לא סתם הלכה לאיבוד, אלא נגנבה ע"י אחד הדייגים האחרים. חדשתי בעיקר בסלמון, שעליו הסתלבטתי רוב הזמן, גם בגלל שיש לו שם של דג, והוא דייג במקצועו, וגם בגלל שהוא נראה כמו סלמוניקו מהסרט.
קניתי מדים בריקושט, ותוך יומיים כבר הייתי אבירם הלוי, רס"ל בקבע מחיל האוויר, אדם חובש כיפה וירא שמים.
לא היה לי מושג בתפילות, אבל מתוקף תפקידי נראיתי הכי ענייני שבעולם.
דאגתי לתת צדקה בכל הזדמנות, ולשלב בשיחה ברכות, טריוויה מסורתית, ואמרות כנף של צדיקים.
אפילו נסעתי פעמיים לירושלים, ביקרתי בכותל, ורוקנתי אינספור קופות צדקה.
כמובן שגם חזרתי אל אותן הקופות ושמתי בהן עשר אגורות שוב ושוב, ודיברתי עם העוברים ושבים על הגאולה הקרבה.
כשהייתי בדרכי אל הכותל בפעם השלישית, נעצרתי ע"י המשטרה הצבאית.
הציק להם שהייתי לא מגולח ובסנדלים, ואני בתורי אמרתי שיש לי ציפורן חודרנית ואישור רבני לגידול זקן. כשהם ביקשו לראות את האישורים, נאלצתי לדחוף את השוטרת בניסיון להפיל אותה מהמדרכה, והחייל השני שהיה איתה פשוט נאלץ לרוץ לעזור לה.
מיהרתי לרציפים, ועליתי על האוטובוס הראשון שראיתי.
השם הטוב הנחה את דרכי, ומצאתי עלון עם פירוט של קברי צדיקים ומיקומם.
מכיוון שהיה קצת יבש בת"א באותה תקופה, החלטתי לתת עוד חיים לאבירם הלוי, ובאותה הזדמנות לעשות קצת הקפות, השתטחויות, קריאה מפרקי תהילים, ענידת חוטי שני, וכמובן השארת פריטים אישיים באזור הקבר, שאותם גנבתי בקבר אחד, נשאתי איתי לקבר האחר, השארתי, וכן הלאה.
המסלול שלי היה מגוון מאוד, ובין ראש חודש אחד לאחר, הצלחתי לעבור בין היתר בקבריהם של רבי יהודה, רבי יוסי דמן, רבי כרוספדאי, רבי טרפון, בניהו בן יהודע, אבא שאול, רחל, יוסף הצדיק, הבאבא סאלי, הרמח"ל, עובדיה הנביא, רבי מאיר בעל הנס, רבי עליעזר בן רבי יוסי, הרב הלל האמורא, אברהם אבינו, רבקה אמנו, לאה אמנו, שרה אמנו, יעקב אבינו, נחמן קטופא, יוחאי, שמעיה, רבי מאיר בעל האקדמות, יואל הנביא, יונה הנביא, וגם רבי יהודה בן תימא.
בין הקברים עברתי בעזרתם של יהודים טובים אשר נידבו לי או הקפיצו בדרכם.
קיבלתי טרמפים גם מערבים טובים באמצע הדרך, רוסים בעלי מכוניות מגוונות, נהגים של הסעות מאורגנות לקברי צדיקים ואתרי קדושה, וגם חיילים אחרים שראו חייל תופס טרמפים ולא יכלו לסרב.
ואז, בראש החודש השני, בשיבה טובה ואחרי שקיבל ברכה מרובה, עלה אבירם הלוי השמימה, ואני חזרתי לדירה בת"א שהייתה ממוקמת ברחוב יהודה הלוי, מעל הדואר.
החזרתי את החכה בחזרה לדוכן שממנו גנבתי אותה, ומכרתי את דלי הדגים האחרון שלי.
דיג היה למעשה הרבה יותר פשוט ממה שרוב האנשים מתארים אותו, במיוחד כי בזמן שאחרים (מאלו שלא היה להם כסף לסירה) ישבו ודגו בנמל עם החכות שלהם, אני בעיקר פיזרתי חתיכות לחם, ואז משכתי למעלה קבוצות של דגים סקרנים בעזרת רשת (שגם אותה גנבתי מאותו הדוכן, אבל איבדתי לקראת סוף השבוע השני).
הייתי די בטוח שהיא לא סתם הלכה לאיבוד, אלא נגנבה ע"י אחד הדייגים האחרים. חדשתי בעיקר בסלמון, שעליו הסתלבטתי רוב הזמן, גם בגלל שיש לו שם של דג, והוא דייג במקצועו, וגם בגלל שהוא נראה כמו סלמוניקו מהסרט.
קניתי מדים בריקושט, ותוך יומיים כבר הייתי אבירם הלוי, רס"ל בקבע מחיל האוויר, אדם חובש כיפה וירא שמים.
לא היה לי מושג בתפילות, אבל מתוקף תפקידי נראיתי הכי ענייני שבעולם.
דאגתי לתת צדקה בכל הזדמנות, ולשלב בשיחה ברכות, טריוויה מסורתית, ואמרות כנף של צדיקים.
אפילו נסעתי פעמיים לירושלים, ביקרתי בכותל, ורוקנתי אינספור קופות צדקה.
כמובן שגם חזרתי אל אותן הקופות ושמתי בהן עשר אגורות שוב ושוב, ודיברתי עם העוברים ושבים על הגאולה הקרבה.
כשהייתי בדרכי אל הכותל בפעם השלישית, נעצרתי ע"י המשטרה הצבאית.
הציק להם שהייתי לא מגולח ובסנדלים, ואני בתורי אמרתי שיש לי ציפורן חודרנית ואישור רבני לגידול זקן. כשהם ביקשו לראות את האישורים, נאלצתי לדחוף את השוטרת בניסיון להפיל אותה מהמדרכה, והחייל השני שהיה איתה פשוט נאלץ לרוץ לעזור לה.
מיהרתי לרציפים, ועליתי על האוטובוס הראשון שראיתי.
השם הטוב הנחה את דרכי, ומצאתי עלון עם פירוט של קברי צדיקים ומיקומם.
מכיוון שהיה קצת יבש בת"א באותה תקופה, החלטתי לתת עוד חיים לאבירם הלוי, ובאותה הזדמנות לעשות קצת הקפות, השתטחויות, קריאה מפרקי תהילים, ענידת חוטי שני, וכמובן השארת פריטים אישיים באזור הקבר, שאותם גנבתי בקבר אחד, נשאתי איתי לקבר האחר, השארתי, וכן הלאה.
המסלול שלי היה מגוון מאוד, ובין ראש חודש אחד לאחר, הצלחתי לעבור בין היתר בקבריהם של רבי יהודה, רבי יוסי דמן, רבי כרוספדאי, רבי טרפון, בניהו בן יהודע, אבא שאול, רחל, יוסף הצדיק, הבאבא סאלי, הרמח"ל, עובדיה הנביא, רבי מאיר בעל הנס, רבי עליעזר בן רבי יוסי, הרב הלל האמורא, אברהם אבינו, רבקה אמנו, לאה אמנו, שרה אמנו, יעקב אבינו, נחמן קטופא, יוחאי, שמעיה, רבי מאיר בעל האקדמות, יואל הנביא, יונה הנביא, וגם רבי יהודה בן תימא.
בין הקברים עברתי בעזרתם של יהודים טובים אשר נידבו לי או הקפיצו בדרכם.
קיבלתי טרמפים גם מערבים טובים באמצע הדרך, רוסים בעלי מכוניות מגוונות, נהגים של הסעות מאורגנות לקברי צדיקים ואתרי קדושה, וגם חיילים אחרים שראו חייל תופס טרמפים ולא יכלו לסרב.
ואז, בראש החודש השני, בשיבה טובה ואחרי שקיבל ברכה מרובה, עלה אבירם הלוי השמימה, ואני חזרתי לדירה בת"א שהייתה ממוקמת ברחוב יהודה הלוי, מעל הדואר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה